בתחבולות תעשה לך מחקר

חג פורים ממש בפתח, הרחובות מלאים בילדים מחופשים והאווירה חגיגית במיוחד. בהשראת החג יצאנו לדבר עם כמה חוקרים שהפכו את התחפושות לאמנות, ואפילו יותר מכך - בזכות התחפושות והתחבולות הם מצליחים להגיע לתובנות חדשות בתחום המחקר שלהם. קבלו את אמני התחבולות של אוניברסיטת תל אביב:

ד"ר גל ריבק מהחוג לזואולוגיה, חוקר את הביו-מכניקה של תנועת בעלי חיים. לשם כך הוא משתמש במודלים, בסימולציות ובניסויים כדי לנסות ולהבין כיצד בעלי חיים מפתחים את אופן התנועה הייחודי להם, תוך התיחסות לפיזיולוגיה, לאקולוגיה ולאבולוציה של בעלי החיים.

ד"ר ריבק – אתה משתמש בתחבולות במחקר?

"כל הזמן. אחד מהמחקרים במעבדה שלי עוסק במנגנון ההתבייתות של שפריריות הרודפות אחר הטרף שלהם באוויר. השפרירית מזהה את הטרף באמצעות הראייה ומסוגלת לחשב את מסלול תעופתו כדי לחזות היכן הוא יהיה בעתיד. יכולת זו מאפשרת לה ליירט את הטרף ביעילות רבה, והכל תוך כדי התעופה של השפרירית וטרפה באוויר. על מנת להבין כיצד השפרירית עושה זאת, אנו "מרמים" את השפרירית לרדוף במעבדה אחר מטרות מלאכותיות אותן אנו מזיזים באמצעים אלקטרומכניים. על ידי שליטה על תנועת המטרה וניתוח תנועת השפריריות במצלמות וידאו מיוחדות, ניתן ללמוד את אסטרטגית היירוט של השפרירית. לידע זה תרומה רבה להבנת המנגנונים הנוירוביולוגים של בקרה על תנועה בבע"ח וגם יישומים אפשריים בתחום הבקרה על רובוטים וכלי טיס מונחים."

גם במעבדה של פרופ' ארנון לוטם לא חסרות תחבולות והעמדות פנים. פרופ' לוטם ותלמידיו חוקרים את האבולוציה של מנגנוני התנהגות ולמידה חברתית בבעלי חיים, ובאופן ספציפי בדרור הבית.

פרופ' לוטם – אילו תחבולות אתם מבצעים במחקר באופן קבוע?

"התנהגות ולמידה חברתית אצל בעלי חיים הם תהליכים מורכבים שכדי להבין אותם לא די בתצפיות בלבד אלא דרוש מחקר ניסויי. הבעיה היא שכדי לבצע ניסויים מבוקרים צריך לשלוט בהתנהגות של פרטים מסוימים בקבוצה ולבחון כיצד פרטים אחרים מגיבים לכך.

במחקר על דרור הבית, אנחנו משתמשים בדרורי דמה שמופעלים כמו בובה על חוט בתיאטרון בובות. הסטודנטים שלי שממש התמחו בכך הם עידית כצנלסון, עמוס בלמקר ונועה טרוסקנוב. לדוגמא, בעזרת הצבה של פוחלצים של דרורים ליד מקורות מזון, הצליחו החוקרים להפוך בהדרגה דרורים חרוצים שמחפשים מזון בכוחות עצמם, לכאלו שנוטים לעקוב אחר פרטים אחרים בלהקה. בניסוי אחר גודלו גוזלים שלמדו לעקוב אחר פוחלץ של נקבת דרור כאילו הייתה האם הביולוגית שלהם, מה שאיפשר לנו ללמוד הרבה על האופן בו לומדים הצעירים מהאם את הקשר בין רמזים בסביבה לבין הימצאות מזון. מסתבר שהאם, שרק רומזת על מיקום המזון ומשאירה לגוזלים לחשוף אותו בכוחות עצמם, מסייעת בדרך זו לגוזליה ללמוד טוב יותר את הסימנים למזון."

פרט צעיר של דרור הבית עוקב אחר אימא מלאכותית (פוחלץ מחובר למוט הנשלט על ידי החוקר) ולומד ממנה לחפש מזון במעבדה של פרופ' ארנון לוטם.

גם במעבדה של "איש העטלף" של אוניברסיטת תל אביב, ד"ר יוסי יובל, לא מהססים להשתמש בתחבולות כדי ללמוד עוד על החיים הסודיים של העטלפים:

"עטלפים משתמשים בסונאר - הם משמיעים קולות ומשתמשים בהדים כדי 'לראות' את העולם. בניסוי שאנחנו עושים, עטלפים עפים בחושך מוחלט בתעלה החסומה באמצע הדרך עם קיר פלסטיק. העטלפים מתקרבים אל הקיר ומשתמשים בסונאר כדי לחוש אותו. הם מקבלים ממנו הדים חזקים ומנסים לנחות עליו. אבל לפעמים הקיר אינו באמת קיר אלא רק מתחפש לכזה. כשהקיר הופך מפלסטיק לספוג, הוא מחזיר פחות הדים והעטלפים מתנגשים בו כאילו הוא לא שם. זאת אף על פי שבטבע הם צדים יתושים המחזירים הרבה פחות הדים מכל קיר! המסקנה היא שהמימדים השונים של האובייקטים צריכים להיות תואמים כדי שנתפוס את האובייקטים נכון: קיר הוא גדול ומחזיר הרבה הדים, אחרת הוא לא קיר. יתוש הוא קטן ומחזיר מעט מאוד הדים, אחרת הוא לא יתוש."

חלק אינטגרלי מעבודת המחקר של החוקרים היא לדמות ולחקות תנאים בשטח כדי לחקור התנהגות ומצבים בתנאי מעבדה. בתכנון מחקרים אלה טמונים יצירתיות ודימיון רב. במעבדות רבות באוניברסיטת תל אביב - כל יום הוא פורים.